עולים לירושלים סיגד 2021

יובי תשומה כץ, יו”ר עמותת חברים בטבע כותבת:

תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה; אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ” (טו-טז).

“אני אתפלל בשבילך… אני אצום בשבילך”
משפטים שתמיד חוזרים מאמא שלי.
“אמא, אני צריכה לצום על עצמי!”
“כן אבל את עובדת, מגדלת ילדים, עסוקה. אני, אני יש לי זמן…”
כן ככה, כל פעם מחדש, בכל הצומות שהם לא יום כיפור – אמא שלי ‘פנויה’ לצום בשבילי.

החשיבה הקהילתית והמשפחתית שלה מאוד רחבה. היא נולדה וגדלה לתוך זה, נולדה בכפר, גדלה במשפחה מורחבת מאוד (שכל מי שבמרחק 7 דורות ממך הוא דוד או דודה), עזרה במשך חודשים למשפחות כשהאמא הייתה בחופשת לידה, 40 יום לבן, 80 יום לבת. אז אצלה כשמישהו צריך עזרה כי הוא לא פנוי, לא יכול, עסוק בדברים אחרים, היא תעזור. ובכלל זה – לצום בשבילי. איזה נקודת מוצא בריאה ונכונה היא לחשוב כך! אני לדודי ודודי לי…

בכ”ט בחשון אנחנו חוגגים את אחד החגים הקהילתיים והרוחניים, חג הסיגד. חג שכולו חיבורים. חיבור בין אנשי כפר רבים שנאספים בכפר מרכזי, חיבור בין עם לאלוהיו. חג שבו חוזרים לשורש הברית של חברים בקהילה, ברית של קבלה, שותפות ואחריות משותפת שאותה מחדשים בכל שנה מחדש.

כבר כמה שנים החג הזה מסמן לי את גשמי הברכה שתמיד מתעכבים, גם השנה כמו בשנתיים מהקודמות, יום אחרי חג הסיגד נפתחו ארובות השמים וגשם הציף לנו את הארץ. יש משהו בהתכנסות הזו, בביחד הזה, ובפנייה המשותפת לבורא עולם, שלא נשארים נעולים מולו.

מי יתן ורוח חג הסיגד תשרה עלינו למשך כל השנה.

קישור לכתבה המלאה – 
https://www.929.org.il/page/516/post/12591